15 דקות של תהילה

בהקשר לזמן ולדמויות בחרתי בנושא "15 דקות של תהילה". מושג מוכר שאנו רגילים לשמוע בחיי היומיום שלנו בעיקר בהקשר לאמנים ואנשי בידור.
את המונח טבע האמן אנדי וורהול בשנת 1968, כאשר טען כי "בעתיד, כל אדם יזכה לפרסום עולמי של חמש עשרה דקות".
הוא התיייחס במשפט הזה לתופעה של הופעת סלבריטאים כפטריות אחרי הגשם, והיעלמותם באותה המהירות שבה הופיעו.

נראה שאנדי ידע על מה הוא מדבר. אם נסתכל סביבנו היום, נראה כי אנו חיים בתקופה שבכל מיצמוץ מופיע סלב חדש. ישנה תחושה שאנשים כבר לא בונים את הקריירה שלהם כמו פעם- שלב אחרי שלב, ביזע ומאמץ.
לא נעים לומר אבל האמת היא שכדי להופיע היום בכותרות ממש לא צריך יותר מידי כישרון.
כמו הופעת המושג המולטי-טאלנט, (כלומר: שחקן שהוא גם זמר שהוא גם דוגמן שהוא גם מנחה שגם עושה פרסומות לשוקו),הופיעה גם תופעת הנון-טאלנט. אדם שהוא מוכר, כולם יודעים מיהו,איך קוראים לאחותו ולכלב שלו ואיזה אייס קפה הוא שתה אתמול בשינקין, אבל אף אחד לא יודע מאיפה ולמה לעזאזל הוא בעצם מפורסם.
אבל האמת היא שזה לא ממש משנה. הוא הרי יקבל את 15 הדקות שלו ומיד יעלם כלא היה, ובמקומו יופיע מיד אחד אחר.
זו גם הסיבה שסלבריטאים רבים מנסים למשוך את תקופת התהילה שלהם בצורה מלאכותית על ידי הופעה בצהובונים למיניהם, שבהחלט קופצים על ההזדמנויות האלו, כך שבעצם נוצר מעגל קסמים של תעשיית בידור המחזיקה את עצמה.
ועל חשבון מי? על חשבוננו.